Rabdan כבר הועבר פרויקט NAS 1 ו-NAS 2 באזור Arjan, ומהווה פיתוח מרשים עם יותר מ‑2,000 יחידות, ו־Gharbi I ו-NAS 3 בתהליך מסירה מתוכננת עד 2025. הפרויקטים הבאים כוללים גם את Gharbi II ב‑JVC (עם דירות בצורות שונות כולל פנטהאוזים עם בריכות פרטיות), ו-Rabdan Gates (חזון מסירה עד 2028)
יחד עם מיקומים טובים, קונספט עיצוב מוקפד ותשתיות עשירות—Rabdan מהווה אופציה מובילה למשקיעים בדובאי שמחפשים שילוב של תשואות, עליות ערך, וביטחון מסירה מבוסס.
שוק הנדל״ן של דובאי מושך סוגים שונים מאוד של משקיעים, ולא כולם מחפשים את אותו דבר. יש מי שמחפש נכס בולט, באזור מוכר, עם ערך תדמיתי גבוה ועם סיכוי למכירה עתידית במחיר גבוה יותר. אחרים מחפשים כניסה מוקדמת לפרויקט חדש, מתוך ציפייה לעליית ערך בשלבי ההקמה והשיווק. אבל, ביניהם יש גם קבוצה גדולה נוספת של משקיעים, כזו שמסתכלת על נדל״ן בצורה פשוטה יותר. הם רוצים נכס שאפשר להשכיר יחסית בקלות, כזה שנראה טוב מספיק כדי להתחרות בשוק, ושנמצא באזור שיש בו ביקוש ממשי למגורים.
נראה שבדיוק אל הנישה הזו Rabdan Developments פונה. לא למשקיע שמחפש נכס יוקרתי במיוחד, ולא בהכרח למי שבונה רק על סיבוב מהיר, אלא למי שמחפש מוצר מגורים שימושי, עם מפרט שמספיק כדי להצדיק את המחיר ובמיקומים שיכולים להתאים גם לשוכרים וגם לקונים. לכן, במובן הזה, החברה לא מנסה לבדל את עצמה דרך יוקרה קיצונית, אלא דרך מוצר שאמור לעבוד בפועל. זה הקו שחוזר שוב ושוב בפרויקטים שלה ובאופן שבו היא מציגה אותם.
נשמע מעניין? ובכן, זה לא הדבר המעניין היחיד סביב חברת Rabdan. נקודה מעניינת נוספת היא הפער בין הגיל הרשמי של המותג לבין הפעילות שהחברה מייחסת לעצמה. מה הכוונה? ובכן, מצד אחד, בפרופיל הלינקדאין של החברה מצוינת שנת הקמה של 2023. מצד שני, באתר החברה מופיעים פרויקטים שנמסרו כבר ב-2018. נשמע לכם חשוד? אפשר להיות רגועים. כי הפער הזה לא בהכרח מעיד על בעיה, אלא מדובר במיתוג חדש לפעילות קיימת, ארגון מחדש של גוף שכבר פעל בשוק תחת מסגרת אחרת, וזה לא דבר חריג בדובאי או בעולם בכלל. למעשה יש סיפור שכזה שסביר להניח כולכם מכירים, פייסבוק שהפכה למטא. בשנת 2021 מארק צוקרברג הבעלים של פייסבוק, הכריז שהחברה-האם משנה את שמה למטא, בעוד שהאפליקציה פייסבוק נשארת פייסבוק. אז מה ההיגיון מאחורי המהלך הזה אתם שואלים? ובכן, המותג פייסבוק כבר היה מזוהה מדי עם מוצר אחד, בזמן שבפועל החברה החזיקה גם את אינסטגרם, ווטסאפ, מסנג'ר ופעילויות טכנולוגיות נוספות. לכן צוקרברג, הסביר שהמותג הקיים כבר לא יכול לייצג את כל מה שהחברה עושה היום, ובטח לא את מה שהיא רוצה לבנות בעתיד.
דוגמה מובהקת נוספת למהלך כזה ניתן למצוא בסיפור מוכר לא פחות, לפחות עבורנו הישראלים. מדובר בסיפור של קבוצת שטראוס. אז הנה רגע קטן של היסטוריה. במשך עשרות שנים פעלו בשוק הישראלי שתי ישויות נפרדות לחלוטין, האחת בשם שטראוס שהייתה מזוהה עם עולם המחלבות והתוצרת הטרייה. השנייה הייתה חברת עלית שהחזיקה בשוק הקפה, השוקולד והממתקים. בתחילת שנות ה-2000 נעשה מיזוג כלכלי בין שתי הענקיות הללו, למעשה הוא החל בשנת 2004, אבל וזה האבל החשוב. רק 3 שנים לאחר מכן, בשנת 2007 הוחלט לבצע מיתוג מחדש מקיף ולמחוק את השמות המוכרים לטובת זהות תאגידית אחת מאוחדת תחת השם קבוצת שטראוס. המהלך הזה יצר מצב מעניין, מצד אחד, כמותג מאוחד בעל שפה עיצובית ולוגו חדשים, על הנייר שטראוס נולדה רק ב-2007, אך מצד שני היא מתגאה בהיסטוריה וניסיון שנפרסים עד שנות ה-30 של המאה הקודמת. כך שהיכולת לקחת פעילות ותיקה, מוכחת ומוצלחת, ולצקת אותה לתוך כלי מיתוגי חדש ומודרני, היא בדיוק הדרך שבה חברות מבססות את המעמד שלהן כשחקניות גדולות ורציניות יותר בשוק, תוך שהן רותמות את המוניטין של העבר כדי לבנות את האמון בעתיד.
אנחנו לרגע אחד לא באים לטעון שחברת Rabdan Developments היא בסדר הגודל הכלכלי או המחשבתי כמו זה של פייסבוק או קבוצת שטראוס, אבל הדבר החשוב מבחינת משקיעי הנדל"ן הוא שלא מדובר בחברה שצמחה מאפס בשנתיים האחרונות, אלא בגוף שמנסה לנסח לעצמו זהות חדשה על בסיס פעילות קודמת.
השם הבולט ביותר של Rabdan הוא מנסור מוחמד מאהר, המייסד ומנכ״ל החברה, ועיקר הפעילות שלו נעשה סביב מסר שהוא מבקש לשדר.
Rabdan יודעת לא רק להשיק פרויקטים, אלא גם להוציא אותם לפועל. זה מסר חשוב במיוחד בשוק שבו לא מעט יזמים נשפטים בסופו של דבר לא לפי ההשקה, אלא לפי המסירה.
עיקר הפעילות של מרוכז בטבעת המגורים המתפתחת של דובאי, באזורים שנחשבים ללחם והחמאה של שוק השכירות למעמד הביניים.
מוקד הכוח הראשון והוותיק שלהם הוא באזור ארג'אן , ובין היתר מדובר בפרויקטים כמו NAS 2 וגם פרויקט NAS 3 החדש יותר. זהו אזור מגורים מובהק שמושך משפחות וצעירים בגלל הקרבה לפארקים, כמו ה-Miracle Garden וגישה נוחה מאוד לכבישים מהירים כמו אום סוקיים ושייח' מוחמד בן זאיד.
המוקד השני הוא מג'אן. מדובר באזור שעדיין נמצא בתהליכי בנייה מאסיביים ובו ממוקם פרויקט של החברה בשם Rabdan Gates. האזור הזה מעניין כי הוא נחשב לאחד העתודות של מרכז דובאי, עם פוטנציאל עליית ערך ככל שהתשתיות מסביב יושלמו.
המוקד השלישי, היותר בוטיקי אפשר לומר, הוא באזור ג'ומיירה גארדן סיטי וסביבת סיטי ווק. שם אפשר למצוא פרויקטים כמו Rabdan Gardens, שגם אנחנו במאיורס משווקים. הפרויקטים הללו מיועדים לקהל שמחפש מגורים עירוניים יותר, קרוב מאוד למרכז העסקים של דובאי ולחוף הים.
משרדי החברה הראשיים אגב, נמצאים במתחם ה-Meydan, כך שבהקשר הזה יש לחברה נוכחות באחד ממרכזי העסקים והיוקרה היוקרתיים בעיר.
נקודה חשובה נוספת. כשמסתכלים על רשימת הפרויקטים של החברה, רואים קו די עקבי. כאמור בצד המוקדם נמצאים NAS 1 ו-NAS 2, שמוצגים כפרויקטים שהושלמו בשנת 2018. אחריהם ברשימה מופיעים פרויקטים חדשים יותר כמו NAS 3, GHARBI I, GHARBI II, Rabdan Gardens, Rabdan Square ופרויקט נוסף שאנחנו מעורבים בו, Rabdan Gates, שעתידים להסתיים עד 2028.
כך שאפשר להבין מזה שהחברה מנסה לבנות רצף. לא רק להציג פרויקט אחד או שניים, אלא לייצר תחושה של פעילות מתמשכת. כמובן, ככל שמספר הפרויקטים גדל, כך גם רף הציפיות עולה. בפרויקטים קטנים יחסית קל יותר להציג שליטה וביצוע. בפרויקטים גדולים יותר, ובמיוחד כשיש כמה פרויקטים במקביל, המשמעות של ניהול, מימון ועמידה בלוחות זמנים נעשית הרבה יותר מרכזית. לכן, זה בדיוק מה שיקבע את המעמד של Rabdan בשנים הקרובות. לא רק איך היא משווקת את הפרויקטים, אלא עד כמה היא תצליח לעמוד בקצב שהיא עצמה מציגה.
2.8MB
